מבוא
ילדה דתייה בת שבע רועדת מפחד לאחר יריקה וגידופים של "גברים גיבורים" בעיר שהשמש בושה, כנראה להאיר. אות וסימן לקנאות שחורה ומאיימת.
זה מניע אותי לנסח מחדש שירים אולי גם תפילות שיש בהן שבח לאלימות, לשנאה ולרוע.
ניסיון אחד מוצג לפניכם, כן, אפשר לשיר… המשך קריאה »

אין, אבל יש ועוד איך יש / מוטי לקסמן, י בחשון, תשע"ב
אז קרני השמש כבר אינן
מעוררות זוהר ענוג בשערך.
ואדוות גלי הים הרכה
אינה משתקפת בעיניך.
עופריך אינם מדלגים עוד על הגבעות
כתאומי צביה מוצקים.
גם מושבך מכסה היטב
את כל משטח הכסא. המשך קריאה »

אור חדש זורח מעלטה חשוכה / מוטי לקסמן, יח בתשרי תשע"ב
עלטת הלילה הגדולה כיסתה אט-אט את ההר המיוער.
השמש הקדמונית הגדולה נעה מערבה, צבעה הלך והאדים.
הנקבה ישבה לא רחוק מפתח מהמערה אשר על הר הכרמל, לרגלי אלון קדום.
פניה עקבו אחר השמש הנוטה לעבר הים הגדול.
בחיקה היה גור, פיו היה צמוד לְפטמה שלה, הוא ינק. המשך קריאה »

תפילה לטוב בעולם / מוטי לקסמן, ט"ז בתשרי תשע"ב.

…וְהָיָה כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה,
וַיֹּאמֶר אֵלַי: "קוּם צֵא אֶל הָעוֹלָם!"
וַתָּבֹא בִי רוּחַ וַתַּעֲמִדֵנִי עַל רַגְלָי,
וַיֹּאמֶר אֵלַי שׁוּב: "בֶּן אָדָם, שָׂא נָא עֵינֶיךָ
סָבִיב סָבִיב, וּרְאֵה!"
וָאֶשָּׂא עֵינַי וְהִנֵּה: המשך קריאה »

חולמני וסקרן הוא נע בעולם.
כך גם בכיתה בבית הספר.
אבל הוא היה ילד חמוד בכיתה ד, חכם, כמעט כל המורים אהבו אותו.

בדרך-כלל, שמוליק הקטן די השתעמם, על אחת כמה וכמה היום (יום בשנות ה-50 במאה הקודמת); שכנו לשולחן לא הגיע לבית הספר. המשך קריאה »

עוד דבר חדש עולה מן הצמר
עיבוד מסיבי של שורות הבד
שתי וערב צועד על כל מהלך המשך קריאה »

הברוש זקוף,

גבוה לרקיע.

שותק.

לא מילה,

גם לא רמז קל.

ימים רבים, גם לילות

עברתי לידו,

לא ראיתיו.

היום, נתקלה רגלי

בדבר, בצל הברוש. המשך קריאה »

בדיחות לא טובות יושבות על מצפוני
אם זה החוק החברתי
או פשוט הנגיעה הצורכת
נוגעת בדרך שצריך אותי המשך קריאה »