שני אטבי כביסה / מוטי לקסמן, שבט, תשע"ג.

ראיתי,
שני אטבי כביסה
מפלסטיק
תלויים על חבל כביסה.
אחד, מתוך ארבעה
המתוחים בין שני עמודי צינור,
עבה.

שני אטבי כביסה
אחד ירוק שני אדום.

הרוח הסוערת
לא הצליחה לעורר
תנועה כלשהי
בשני אטבי הכביסה
מפלסטיק
התלויים.

הגשם העז, והשופע
הצמיח
מרבד ירוק עז
וצפוף של
חמציצים,
חוביזה,
גם סרפד,
ואפילו עשבים גבוהים
שאת שמם איני יודע.

המרבד הצפוף
כיסה את כל פני האדמה
בין עמודי הצינור
מתחת לחבלי הכביסה.
ומסביבם.

שני אטבי הכביסה
תלויים על החבל,
עדיין.

מצפים,
ממתינים,
מייחלים.

שולה ויתרה על ארוחת צהריים.

הצלצול להפסקה "הקפיץ" אותה ישר לחדר שלה בפנימייה.

לאחר שבדקה, שאף אחד אינו רואה, היא הוציאה את היומן האישי מהתא במזוודה שלה ורצה איתו לפינת הסתר שלה בצל האקליפטוס.

היא הייתה מאוד מרוגשת. ידה רעדה, היא בקושי הצליחה לכתוב.
המשך קריאה »

מַדּוּעַ? / מוטי לקסמן, אוגוסט, 2012

יֶלֶד הָיִיתִי
אֶת אִמָּא שָׁאַלְתִּי,
"לָמָּה
מַדּוּעַ?"

בְּעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת
מַבָּטָהּ לַשָּׁמַיִם
הֻפְנָה
שְׂפָתֶיהָ לָחֲשׁוּ,

"הַאִם אֵינְךָ
רוֹאֶה?
פַּרְפַּר נִפְלָא
שָׁם רָחוֹק,
לְמַעְלָה?"

שָׁנִים חָלְפוּ,
עֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵעַ
אִם יֵשׂ מָקוֹם
בּוֹ,
אוֹתוֹ קֶסֶם צִבְעוֹנִי
מְרַחֵף
וְאוּלַי זוֹ הָיְתָה
עוֹד בְּדָיַת-אֱמֶת
מַרְגִּיעָה
שֶׁל אֵם יְקָרָה?

אדוֹם הוא רק צבע? / מוטי לקסמן, אדר תשע"ב

אדוֹם פּוֹקד, עצור!
צוֹפֵר אדוֹם, סכנה!
אש! זועק אדוֹם.

אדוֹם הוא חוט הצמר העבה. המשך קריאה »

נכד חדש גם זיכרון / מוטי לקסמן, שבט, תשע"ב.

במהלך החיים יש לעיתים שהנך חלק מצירוף מקרים.
יש "מומחים" שמוכנים לבוא ולהעניק הסבר "מלומד".
אחרים, זורמים בצירוף המקרים, מסתפקים בעניין שזה מעורר, בלי לחפש "הסבר של מומחה".
אם-כן, אולי רק צירוף מקרים.
ואולי לא… המשך קריאה »

מבוא
ילדה דתייה בת שבע רועדת מפחד לאחר יריקה וגידופים של "גברים גיבורים" בעיר שהשמש בושה, כנראה להאיר. אות וסימן לקנאות שחורה ומאיימת.
זה מניע אותי לנסח מחדש שירים אולי גם תפילות שיש בהן שבח לאלימות, לשנאה ולרוע.
ניסיון אחד מוצג לפניכם, כן, אפשר לשיר… המשך קריאה »

אין, אבל יש ועוד איך יש / מוטי לקסמן, י בחשון, תשע"ב
אז קרני השמש כבר אינן
מעוררות זוהר ענוג בשערך.
ואדוות גלי הים הרכה
אינה משתקפת בעיניך.
עופריך אינם מדלגים עוד על הגבעות
כתאומי צביה מוצקים.
גם מושבך מכסה היטב
את כל משטח הכסא. המשך קריאה »

אור חדש זורח מעלטה חשוכה / מוטי לקסמן, יח בתשרי תשע"ב
עלטת הלילה הגדולה כיסתה אט-אט את ההר המיוער.
השמש הקדמונית הגדולה נעה מערבה, צבעה הלך והאדים.
הנקבה ישבה לא רחוק מפתח מהמערה אשר על הר הכרמל, לרגלי אלון קדום.
פניה עקבו אחר השמש הנוטה לעבר הים הגדול.
בחיקה היה גור, פיו היה צמוד לְפטמה שלה, הוא ינק. המשך קריאה »

תפילה לטוב בעולם / מוטי לקסמן, ט"ז בתשרי תשע"ב.

…וְהָיָה כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה,
וַיֹּאמֶר אֵלַי: "קוּם צֵא אֶל הָעוֹלָם!"
וַתָּבֹא בִי רוּחַ וַתַּעֲמִדֵנִי עַל רַגְלָי,
וַיֹּאמֶר אֵלַי שׁוּב: "בֶּן אָדָם, שָׂא נָא עֵינֶיךָ
סָבִיב סָבִיב, וּרְאֵה!"
וָאֶשָּׂא עֵינַי וְהִנֵּה: המשך קריאה »

חולמני וסקרן הוא נע בעולם.
כך גם בכיתה בבית הספר.
אבל הוא היה ילד חמוד בכיתה ד, חכם, כמעט כל המורים אהבו אותו.

בדרך-כלל, שמוליק הקטן די השתעמם, על אחת כמה וכמה היום (יום בשנות ה-50 במאה הקודמת); שכנו לשולחן לא הגיע לבית הספר. המשך קריאה »

לפוסטים הבאים »