סיפור בשלושה חלקים שהתפרסם בנומיינד
חלק ראשון
חלק שני
הנסיכה – עד הסוף

זה סיפור של סוף חורף. זה סיפור של רגע לפני האביב. זה סיפור על ספסל שהושיב כבר אינסוף ישבנים ועלים שנשרו והמשיכו. הספסל יושב לבדו עטוף פרחים ורודים. הוא מסתכל קדימה כשענף אחד מלטף אותו מאחור. לא אכפת לו שמחר יירטב מהגשם. אחר כך זה סיפור אחר.
כל רגע הוא סיפור. הוא חי ונושם וקורא אלינו, תראו. כל מבט מישיר. כל מבט מבויש. כל מבט שלא מסתכל.
המשך קריאה »

לפעמים אני בסך הכול רוצה לכתוב וזה בכלל לא משנה מה המילים שהולכות לצאת או מי יקרא או יגיב או ישתוק אחר כך, אני או מישהו אחר.
מקובל לחשוב שיש מראש איזה סדר והיגיון במה שקורה ונאמר ויורד אל הדף, אבל לא באמת ככה אני כותבת. בהרבה מקרים אני פשוט כותבת. רק אחר כך הסדר משתחל ומתארגן לו בין המילים שלי ואז אומרים שאפשר להבין ואז יודעים למה התכוונתי ואז אומרים שהיה אפשר כך או אחרת.
אבל אני רק כתבתי מילים.
המשך קריאה »

הוא הלך על המים. ביקשתי שירד מזה, אמרתי שמים זה כבר לא באופנה. מוטב ללכת על מדרכות, כאלה מרוצפות. אבל הוא הלך על המים.

המשך קריאה »

פעם אחת היה איש אחד.

איש אחד היה רגיש במיוחד וידע להגיד את המילים המתאימות.

הוא ידע פסיקים וידע מרכאות ואפילו להניח סימני שאלה במקומות הראויים.

איש אחד היה מטייל בחיק הטבע יום-יום ואוכל כל פרי לפי עונתו.

יום אחד איש אחד התחיל ללכת מהר מהרגיל. כשעצר שכח לאן רצה להגיע.

הוא התיישב על האדמה, סתם כך. זאת אפילו לא הייתה אדמה מיוחדת.

והתחיל לבכות.

המשך קריאה »

נטע לא שוברת צלחות. אמא אמרה שאם תגיע לגיל עשרים בלי לשבור אף צלחת היא תיקח אותה לחוץ-לארץ, אבל עד אז יש עוד אחת עשרה שנים וקצת ונטע לא יודעת אם הצלחת הירוקה שנסדקה בקצה נחשבת ובכל מקרה לא סיפרה על כך לאמא והייתה מסתובבת בתחושה שעשתה משהו מאד חמור, כמו גניבה, אבל לא של מטבעות אמתיים אלא כאלה משוקולד.

המשך קריאה »

שלושה פצעי יובש על ידי הימנית, חתכים אדומים מתחת לאגודל ומעל לקיפול של האצבע, אבל אני לא סופרת. מרכוס יושב מכורבל בעצמו כהרגלו ואני יושבת לצדו, אוחזת בעט ומנסה להוציא תחת ידי הפצועה משהו ראוי להקראה ליום ראשון.
הצעיף עוד עוטף את צווארי מהבוקר כדי שלא ייתפס ויום הולדתי אמר שאני בת עשרים ותשע, אבל זה רק יום והוא רק מספר. אני מסירה את הצעיף שמתנחש החוצה וחשה את חום המזגן בצווארי המאוורר. המשך קריאה »

מאז שאמא ואבא של יוסי התגרשו, הוא גר עם אמא ואת אבא הוא רואה בימי שלישי ולפעמים בסופי שבוע. יוסי רוצה להיות עם אבא יותר, אבל לא נעים לו להגיד לאמא. שי, האח הגדול שלו, יכול ללכת לאבא לבד, ולפעמים הוא הולך אליו בלי להגיד לאמא, אבל יוסי לא יכול ללכת לאבא לבד והוא לא רוצה להגיד לשי שייקח אותו אתו כי שי אף פעם לא מספר לו שהוא הולך לאבא לבד, אבל יוסי יודע. המשך קריאה »

אחרי הפעם השלישית הבנתי שאני לא יכולה. ואמרתי לו את זה. אמרתי ועוד איך. אבל הוא שתק. ועוד איך שתק. עצם את השפתיים שלו ואפילו לא הישיר מבט. המשך קריאה »