שרבוטים הם עבורי מילים שלא ניסו להיות יותר ממילים, מילים שלא ניסו להסתיר ולא ניסו להרשים. הפינה הזאת שלנו עם עצמנו היא כל כך חשובה בעיניי, הפינה שבה אני יוצרת לשם היצירה היא בסיס היצירתיות.
ואחרי שיצרתי אני מבינה שאין במה להתבייש, כי אנחנו דומים דווקא בדברים הקטנים ביותר ומתוך ההבנה הזאת אני יכולה לשתף. לא בגלל שמילותיי מותנות בעיניים שלכם, אלא בגלל שהעיניים שלכם והעיניים שלי, הרגש שלכם והרגש שבי, מתחברים במקומות הכי פרטיים שיש.

מילים מהודו

מה את רוצה

את חמה אבל גם קר לך

אין פה ביטחון

המאוורר מבלבל אותך

השקט מפחיד אותך המשך קריאה »

כנראה שאמרתי את כל המילים שיש כבר לומר

אבל למה אני לא משתחררת מזה

מהכעס על עצמי

על זה שאמרתי את מה שאמרתי

על המרחק ממנו בכלל

על זה שאולי לא הבנתי אותה נכון
המשך קריאה »

כל כך הייתה רוצה להיכנס עכשיו ולהציץ בה מבפנים. להיכנס אל תוך הלב ולשאול אותו מה העניינים ומה לוחץ לו ועל מה היא לוחצת ומה לעשות ואם יש כל כך הרבה אז מה קודם ומה נכון לעכשיו ומה להשאיר לאחר כך ואיך עכשיו נרגעים כשיודעים שהמחר צופן בתוכו עבודה שאולי היא לא תרצה לעשות אותה אבל מצד שני אולי מחר השמש תאיר באור אחר אותה ואת הלב שלה ואז היא תתבונן בעבודה ותוכל ממש להיכנס אליה ולא תראה בכל המעשה הזה מועקה ורק תגיד לעצמה שוב שהיא יוצרת דברים שאינם קיימים ושהלוא לבסוף היא תמיד מסיימת את העבודה ושזו עוד מותירה לה שבבי סיפוק ממה שכבר מאחוריה. המשך קריאה »

זה לא שהיא לא יודעת להיות לבד, שרון יודעת מצוין איך להיות לבד. רוב היום היא לבד. היא מכבסת לבד ותולה כביסה לבד ולומדת לבד ומעבירה שיעורים פרטיים לבד. היא מדברת בטלפון קצת פחות לבד, אבל היא לא כל כך אוהבת לדבר בטלפון, זה תמיד עושה לה אחר כך תחושה של למה, אבל יש אנשים שצריך לדבר אתם. אבל היום זאת הפעם הראשונה שהיא נמצאת בסרט לבד. ודווקא היום התנועה לא זורמת וצומת גלילות עמוס כמו שלא ראתה אותו מעולם. בגלגל"צ מדווחים על עומס תנועה מאזור המכללות ועד לצומת גלילות וחוץ מזה התנועה זורמת והיא לא מבינה למה דווקא היא תקועה בפקק היחיד במדינה. שרון מסתכלת על המראה ורואה את האישה מאחוריה עם פרצוף כל כך מתוסכל, שהיא מרגישה שאצלה הכול בסדר, אבל עוד חמש דקות הסרט מתחיל, אלא אם כן יהיו פרסומות, הלוואי והיום יהיו הרבה פרסומות, אבל
המשך קריאה »