סיפור בשלושה חלקים שהתפרסם בנומיינד
חלק ראשון
חלק שני
הנסיכה – עד הסוף

זה סיפור של סוף חורף. זה סיפור של רגע לפני האביב. זה סיפור על ספסל שהושיב כבר אינסוף ישבנים ועלים שנשרו והמשיכו. הספסל יושב לבדו עטוף פרחים ורודים. הוא מסתכל קדימה כשענף אחד מלטף אותו מאחור. לא אכפת לו שמחר יירטב מהגשם. אחר כך זה סיפור אחר.
כל רגע הוא סיפור. הוא חי ונושם וקורא אלינו, תראו. כל מבט מישיר. כל מבט מבויש. כל מבט שלא מסתכל.
המשך קריאה »

לפעמים אני בסך הכול רוצה לכתוב וזה בכלל לא משנה מה המילים שהולכות לצאת או מי יקרא או יגיב או ישתוק אחר כך, אני או מישהו אחר.
מקובל לחשוב שיש מראש איזה סדר והיגיון במה שקורה ונאמר ויורד אל הדף, אבל לא באמת ככה אני כותבת. בהרבה מקרים אני פשוט כותבת. רק אחר כך הסדר משתחל ומתארגן לו בין המילים שלי ואז אומרים שאפשר להבין ואז יודעים למה התכוונתי ואז אומרים שהיה אפשר כך או אחרת.
אבל אני רק כתבתי מילים.
המשך קריאה »

<a href="http://www.namaste.co check this.il/articles/articletype/articleview/articleid/1829">נמסטה, 10.8.11

<a href="http://www redirected here.nrg.co.il/online/55/ART2/267/990.html#.Tj5bUoxRihQ.facebook">nrg, 7.8.11

« לפוסטים הקודמים - לפוסטים הבאים »