יעלי
"העולם מלא בכותבים גדולים שעוסקים בספרות, אבל הם כולם אנוכיים ומורמים מעם… כולם רואים באהבת הספרים סוד נדיר ומושלם, שמור למעטים, שמקומו בחדר עבודתם המבודד."
כתב כריסטופר מורלי בספרו המקסים 'פרנסוס על גלגלים'.
אפשר לחשוב כך אבל, אפשר לחשוב גם אחרת.

תודה לך יעלי שפתחת לנו דלת רחבה לעולם הסופרים.
שלימדת אותנו שכל אחד יכול לכתוב, בכל מקום, בכל זמן, על כל נושא.
שהדיוק בעובדות לא הכרחי, אפשר לתעד אך אפשר להמציא.
שלרגש יש מקום מרכזי וכדאי לחלוק אותו דרך כתיבה ברצף.
שהמילים הן של כולם.
אפשר לצרף אותן באין סוף צירופים לאין סוף מילים ובסוף נולד שיר או סיפור.

תודה לך יעלי
שהזכרת לנו שהקבוצה היא מקור כוח וכדאי להקריא
ומשוב כדאי שיהיה חיובי
וביקורת זה לא להגיד דברים קשים.
שיש מקום לשונות ולכל אחד יש סגנון משלו.

יעלי בזכותך חוויתי
שהכול טוב והחיים יפים ואפשר לכתוב את הטוב.
אהבתי כל רגע כל שנייה שהייתי בקבוצה, שכתבתי או רק חשבתי.
וגם אם אני 'משתפכת וזולגת', הכול נכון.

באהבה רבה
דפנה

3.8.2016

***

יעל,

מה כבר אומר לך שלא נאמר,
את בוודאי רואה את עצמך כאחת האדם אבל את יודעת, אין זה מחייב אותי.
יום הולדתך מזכיר לי שיש מי שדואג לאיזון בעולם הזה. אל מול כל החדשות לבקרים בתחלואות החיים יש אותך, כמו אותו כוכב שמסמן את דרכו של יורד הים כך את עבורי, מסמנת לי את הדרך, את מאפשרת לי לפרום קשרים מורכבים בחיי, את מדובבת נפש חפצה, ממיסה מחסומים ומאפשרת אותי, וכך את בדרכך אלי ודרכי לזולתי וכן הלאה ונוצרים מעגלים של אנרגיה טובה. וככל שירבו כמוך יתרבו ויתרחבו המעגלים. ואולי יבוא יום ובזכות אנשים שכמותך מעגלים מעגלים אך אנרגיות טובות ישלבו ידיים העולם יהפוך למעגל אחד גדול של אהבה.

שלך דויד

דויד מונסונגו, קורס מנחי סדנאות כתיבה, 14.1.2016

***

יעל יקרה, מיוחדת ואהובה

על פי המראה שלך: דקיקה כזו, שער חום ארוך גולש בגלילם על הכתפיים, גוף של נערה, ועל פי גילך הצעיר אפשר לחשוב שאת הבת שלנו. כלומר, כמעט, של כל אחד ואחת מאתנו בקבוצה. אבל כשמתבוננים פנימה לתוך נפשך העשירה ורואים ומכירים את אישיותך המקסימה, מתהפכות היוצרות ואת הופכת להיות האימא של כולנו. כן, מה שאת נותנת זה מה שאם מושלמת – מתבוננת, מכילה, מעודדת, תומכת, מעניקה.

אכן, בשנה שעברה היית בהריון וילדת את דניאל המתוקה. וגם אותנו – את הקבוצה של ימי רביעי המופלאים. והשנה כבר היית לאם – מיניקה, מעניקה, מזינה, מביטה בעינייך החומות והחמות במבט שכולו אומר אהבה. מאפשרת את ההתפתחות והצמיחה שלנו כקבוצת כותבים ושל כל אחד מאתנו ככותב בקבוצה.

מבעד למילים שלך, שלפעמים ה'מבעד' היה ללא מילים, רק מבט או הנהון קל או שלווה שאת משרה. ב'מבעד למילים' הזה שלך נתת לנו את המרחב להיות, להרגיש, להכיר, להביע ולהתבטא במילים, שיוצרות משפטים, שיוצרות סיפורים, שיוצרות עולמות.

תודה ענקית

אוהבים אותך

קבוצת ימי רביעי המופלאים

יולי 2015

***

תעודת הצטיינות

***

מיילדת

ואז, רגע לפני שהסתיים שיעור ההכנה ללידה. הודיעה המיילדת, שיש לה יום הולדת.
המיילדת שלנו יעל שמה, מופלאה היא ושונה. שכן מיילדת היא סיפורים, מתוכם של אנשים.
עושה היא זאת במיני תחבולות, שיצאו ממחבואם ויסופרו כיאות. בין אם הם מצחיקים, עצובים, מקוטעים או מבולבלים, תמיד תקבל אותם במאור פנים.
כשמתחיל השיעור היא אומרת, כתבו סתם כך או אחרת, כדי שתהיה הכתיבה משוחררת.
אחר-כך היא מבקשת שנתחיל עם משפט. אולי איתו נדוג איזה פרט. אולי כריש אימתני שאיתו חייבים, להתמודד באומץ כי לא מוותרים, או דולפין עז נפש שיקרא לנו לקפוץ, מבעד למכשולים ככל שנחפוץ, ואולי איזה דג קטן ושובב, שיקרוץ לנו בואו! נשתובב יחדיו.
כל אלו היא יודעת משוטטים בימים, מחכים לקצה חוט שיגאל מאלמוניות.
בפעם אחרת היא אומרת לנשום עמוק ולהקשיב, אם מרגישים שמחה או משהו מכאיב.
אחר-כך לכתוב על הרגש מנקודת ראותו, ולשחרר אותו בשלמותו.
לפעמים היא אומרת לקום ולנער איברים, או לנוע איך שבא כדי לשחרר מתחים.
ולפעמים בדמיון המודרך, היא מניחה לנו לראות את הרך. אם פגש על השביל מראות זרים, מוכרים, ילדים או מבוגרים.
כך או כך היא מלווה אותנו צעד אחר צעד, עד שנולד בשעה טובה הסיפור, ואפשר סוף-סוף לחתוך את הטבור.
וכשהוא נולד ויוצא לעולם, היא מקשיבה לו בדריכות, ומהסה את כולם, שלא תפספס משמעות זו או אחרת, שבין המילים היטב מסתתרת. לפעמים, כשאני מעיר לאחר, אני חש אותה כאומרת, הישמר, הרי זה עתה יצא אל העולם, וכעת הוא רוצה שיקשיבו כולם. אם נפחיד אותו מדי בביקורת, יכנס המספר לבצורת.
אכן צודקת חשבתי בלב, מוטב להיזהר שלא לגרום כאב. שהרי יפסיק הוא מיד לספר לכולם, ויחכה זמן רב לסיפור המושלם. וזאת תהיה טעות מבחינתו, כי מהותו חשובה יותר מכסותו.

לעיתים זקן הסיפור ומדדה לאיטו, או נחפז כבר לצאת כביום היוולדו.
ולעיתים הוא פשוט וברור לשומעיו, או מחופש להסתיר שכעס או נעלב.
ואז היא רוכנת ומחדדת אוזניים, הגיעה העת להקשיב כפליים.

כשהוא יוצא היא לפעמים שואלת, אם נפשנו רגועה או עדיין סוערת.
היא לא סתם שואלת חשבתי אחר-כך, חפצה היא לדעת אם יימשך כך, או כך.

דיברתי רבות על המיילדת, והגיע תורו של יום-ההולדת.
אאחל לה עוד הרבה הרבה יילודים, שיהיו שלה, או של תלמידים.
שיוסיפו לצאת מופלאים ושונים, וילמדו אותנו את רזי החיים.

ניסים מיארה, 14.1.2014
***

יעל אהובה!

לעונג לי להכיר אותך

מן הסתם שוב… (:

תודה על הנועם העדינות הרכות והאהבה

בה את מקבלת אותנו כל מפגש,

יודעת שבאנו עם פצעים וחסימות

עם אש גדולה בבטן

ורצון לספר.

 

תודה שלאט לאט, בלי פוזה

או טכניקה או שיטה מיוחדת

ועם המון אנושיות

את פורמת את הקשרים הקטנים

הבלתי נראים שבנו

ומזמינה אותנו בכזאת עדינות וכבוד

לספר מעצמנו

לחלק לעולם

לתת את הסיפורים שלנו הלאה

וכמו על הדרך מלטשת את היהלומים שיצאו

 

יעל את נדירה, כמו פיסת שמש חמימה.

מזל טוב סיימנו קורס מקסים יחד

ופתחנו מעגל חברות

אוהבת, שושנה.

 

שושנה טל, 13.9.2012.

***

יעל יקרה

הסדנה באמת הייתה מאוד טובה לי.
יצאתי ממנה כמו אחרי טיפול אנרגטי, מזוככת ומאושרת אך רצוצה לאלפי חלקים. מעניין מה איפשר לכל הרגש להתחולל בתוכי כסערה ואז לצאת ללא "כל חוק וסייג" (מכירה את השיר המקסים הזה על הגשם?)

יש איכות מאוד מיוחדת לכך שכותבים – אני מול עצמי, ומול הדף ה"לבן", באינטימיות, ואז מקריאים, כשהמילים הן כבר לא שלי, אלא של הדף. זה כמו תיווך כזה בין הפנימי לבין הפומבי, שהרבה יותר קשה לו להתרחש (בשבילי) באופן בלתי אמצעי.
היו נשים מדהימות בסדנה (הגברים היו אף הם נהדרים, אבל דיברתי יותר את שפת הנשים אתמול), והאווירה הייתה תומכת ואינטימית.
התפעלתי מאוד מהיכולת שלך להתבונן בשקט באדם הנסער שלמולך, מבלי להתערבב באופן אישי-רגשי.

את נהדרת!
אני אוהבת אותך (:
רונית

יום כתיבת רגשות, 7.1.2012.

***

שלום יעל יקרה
משחזרת כל רגע מפגישתנו האחרונה. מתקשה להיפרד.
עמוסת מתנות חזרתי הביתה והלב עולה על גדותיו.
תודה על הכל. על השעות הקסומות, על ההדרכה, החום, הארוח, הספר המקסים, ועל המון האהבה שליוותה הכל. שהענקת לנו ברוחב לב.

שולחת לך חיבוק גדול
ומחכה לשובך
רותי

12.9.11.

***

יעל יקרה ומקסימה,
נסעתי הביתה עם דמעות התרגשות בעיניים.
אין לי מילים להודות לך על הכל. התהליך, העזרה, השלווה, הפירגון, הכשרון שלך, הכשרון שגיליתי בתוכי.
מרגע שהתחלתי את התהליך ידעתי שאבוא אליך לשלב הכתיבה וכתמיד האינטואיציה הנשית יודעת את הדרך.
המון נשיקות ו"אנרגיה" טובה לדרך. תהני . שמרי על עצמך. אין כמוך.

יהודית יונגמן, 12.9.11.

***
יעלי אהובה,

יש לי עוד צורך בכמה מילים של תודה.
חזרתי אתמול בלילה הביתה עם תחושת מלאות וגם מחשבות על הלאה.
אני מוצאת כי הכתיבה היא סוג של כוח מרפא עבורי – לעיתים יותר מהיצירה עצמה.
מבלי לחפור אל תוך הנפש, ולעבר געגועים אבודים – כל מפגש שהיה – היה בכוחו החלמה עבורי.
אז תודה גדולה על היותך, על עדינות והכלה, על למידה והתכוונות, על פשטות וגדולה.

צילה, 14.2.11.

***
יעל יקרה,
משפחה מבחינתי איננה חייבת להיות בהיררכיה המקובלת והמסורתית.

במשפחה שלי נמצאים כל מי שחדר אל מעמקי ליבי והטביע את חותמו בדרכו שלו.
לך יעל, יש מקום נרחב בין כמוסות ליבי. ברגישות יודעת לקלף. לגעת.לטעת. כוח.מילים. אמונה ואהבה.

למשפחת המילים לה את שייכת, אני מרגיש רצון לשלוח לך מאמר ששלחתי לבני משפחתי אמש. יש במשפחה שלא הגיעו ונגעו במקומות אליהם הגעת. הערכתי הכנה והרבה לך. שמורה בליבי.

ליאור, 6.2.11.

***

יעל תודה רבה .
עוד לא שחררתי את הספר…
זה מאד דקיק ושברירי ועדיין לא לגמרי הפנמתי אבל מתחילה לתפוס… את המשמעות של, הסופר איננו דמות, הסופר איננו המספר, את להפוך משולמית למישהי משנית בכל הנוגע לספר שאני כותבת.
זה מלמד אותי מעט צניעות ויכולת להתרחק ולאפשר לדמויות חיים משלהן.
אני לא יודעת כיצד להודות לך.

ד"ר שולמית זוננברג ברונשטיין, 30.11.10.

***

היי יעל ,
מה שלומך?
חשוב לי לומר לך כמה דברים – ויותר קל לי במילים כתובות … 🙂
היה לי ממש מדהים בסדנא. התכנים מצוינים, ממקדים ומעוררי מחשבה.
דרך העברתם הייתה מהנה וברורה.
אני מרגישה שלמדתי המון ונפתח בי משהו.
גם מבחינה אישית הסדנא עשתה לי ממש טוב.

השתתפתי בכל מיני קורסים וסדנאות (לאו דוקא בתחום כתיבה ) וכאן זה היה שונה.
משהו באנרגיה שלך יוצא דופן – הרגישות שלך , העדינות, ההבנה והנתינה.

יצרת מסגרת שמאפשרת חוויה של לימוד עם חופש יצירתיות

היה לי ממש כיף, אני מקווה שאוכל להמשיך בסדנת המשך

אז לבינתיים , תודה על הכל 🙂

אורטל, 1.8.10

***
יעל,

יש יופי מיוחד לפרוייקט "מבעד למילים"

לחיוך מבעד למילים

את מאפשרת לאנשים לחיות מבעד למילים

ומעבר למראות

את מציעה דרכים מוגדרות ושיטתיות להתבוננות

אל עבר רוח

אל מקומות ללא גבולות

אל דמיון

אל עוד נדבך של מציאות

את מאפשרת לכל כך הרבה מעגלים להפתח

במרחק נכון שמאפשר לעוף

וכל זאת עם המון חן וקלילות

תודה

יפעת, 18.4.08
***

היי יעל. כמו שאמרתי בערב הסיום, הסדנה בהנחייתך הייתה עבורי הפתעה נעימה מאין כמוה. מעולם לא נקלעתי לפרץ יצירתיות כזה . הדחף לכתוב , שקינן בי זמן כה רב, מצא לפתע ערוץ ביטוי חוויתי ומענג . ההתמדה הבלתי נלאית ,ההתרגשות שפקדה אותי לפני כל מפגש בסדנה , והמפגשים עצמם שהאירו עולם עשיר של מקורות יצירה מעידים באופן ברור כי זכיתי להיות חלק מדבר יוצא דופן. גם אם את מגלגלת את האחריות על כל מה שעבר עלי- אלי,עדיין אינך יכולה להסתיר את טביעת האצבע המשמעותית שלך, המשקפת את אשר את חוללת בנו משתתפי הסדנה. זו הסיבה שבחרתי להמשיך ולמצות את החוויה בסדנת מתקדמים. תודה על הכל.

רוני לוי, 28.4.08.

 

***

 

יעל היקרה – רציתי להודות לך על כמעט שלושה חודשים של כיף . שעתיים קסומות, שחלפו להן ביעף בהנאה ובחדוות יצירה. בזכות נועם הליכותיך וגישתך הענינית, והעברת המידע בצורה מיוחדת – זרמנו יחדיו (לימור, ארז, נגה ויפעת, ניר וגיא ואני) על גלי כתיבה וכיד הדמיון הטובה עלינו. החכמנו ושפרנו יכולות כתיבה וספגנו אהבה וחום ממך עם מוזיקה, טכסטים שלא הכרנו, וטכניקות של כתיבת תאורי רגש, תאורי נוף. הצצה פנימה אל תוך תוכנו- תמונות, בובות ומה לא. גם התפאורה בבית שכללה שולחן מעוטר במפת פרחים סולידית, תרמה להרמוניה וליצירתיות, וכמובן, היה לנו המזל והעונג וההשראה שהעניק לנו יאיר, הבן של לימור. אסיים, בברכת חג חירות שמח ושוב תודה על תקופה חוויתית בחיי. אנא, מסרי מילות תודה ממני בשמך לשישיה. בהזדמנות זו חג-אביב חביב וכייפי לניר שלא פגשתי שבועיים והתגעגעתי, ואין לי אפשרות להעביר לו מייל כל טוב.

זיוה הס, נהריה, 15.4.08.

 

***

 

הי יעל,

הבן שלי, בן 12.5, חובב זוחלים מושבע כמעט מאז שנולד.

הוא ילד סקרן ומאוד פעיל בתחום. מגדל זוחלים לעצמו, מרבה חרקי האכלה, מחזיק באתר אינטרנט פרטי בנושא, כותב מאמרים ומשתתף בפורומים בעברית ואנגלית. בקיצור הוא עמוק בעניין. השבוע, מנהל אחד הפורומים שהוא משתתף בו, אדם כבן 45, הגיב באופן מכוער, מעליב ונבזה על מאמר שבני תרגם מאנגלית לעברית (ושכח להדגיש שאבוקדו אסור בתפריט הזוחלים). האיש הזה, ירה את הישראליות הבוטה שלו מאוד נמוך ופגע בבן שלי באופן אישי עד דמעות (והוא לא ילד שממהר לבכות).

ולעומת זאת… כשעזרתי לבתי לסדר את חדרה לקראת הפסח הקרב ובא, נתקלנו בסיפור שהיא כתבה ואת קראת והגבת עליו. נתת שם את הערותייך והביקורת נאמרה באופן מקצועי, בונה ומפרגן. על אף שכבר הודיתי לך אז על טרחתך לקרוא ולהעיר ולמרות שכבר אמרתי לך בעבר שאישיותך נעימה, אני כותבת לך שוב כי השבוע, הכנות, האנושיות והנועם שלך בלטו לעיני אפילו יותר.

אינני יודעת אם באתר הפרטי שלך יש מקום לדברי שבח. אם כן, את מוזמנת להעלות את מכתבי זה הספונטאני והכן.

גרציה אמיתי, 7.4.08.

 

***

 

יעל,

אקדים ואומר, אם את מחפשת הערות לשלילה, כדי שתוכלי ללמוד דרכן מה לשנות, תחפשי אותן במשוב אחר.

הסדנה שלך היתה חשובה לי ותפסה מקום מרכזי בחיי. כאשר הגעתי אליך, לא העלתי על דעתי שאכתוב סיפור. גם לא רציתי לכתוב סיפורים. זה נשמע משונה, אבל רציתי לכתוב, פשוט.

פעמים רבות תיארתי באוזניים חיצוניות את הסדנה היקרה ללבי, והתקיפו אותי בשאלה קרה: "מה עשתה יעל צבעוני הזאת שהיא מלמדת לכתוב?" התשובה שלי לפעמים התחילה במלמול: "היא כותבת בעצמה… היא לומדת כתיבה באוניברסיטת חיפה…" אבל מייד התייצבה והמשיכה ברורות: "היא בדיוק מה שאני צריכה בשביל לכתוב".

אני חשה שאנשים שלא כותבים, לא מבינים על מה אני מדברת.

את וההנחיה שלך כללתן כמה גורמים מרכזיים שהביאה אתכן להיות "מה שאני צריכה בשביל לכתוב". את חושבת פשוט אבל חזק ובטוח, קודם כל מקבלת הכל, מבחינה בין עיקר לטפל באופן הנראה לי נכון. את יודעת להצביע על הבעיות מנקודת המבט הנכונה והמחזקת, ויודעת אף להנחיל נקודת מבט זו לאחרים. את שמה לב תשומת לב אישית לכל אחד מן המשתתפים בכל סיטואציה. את רגישה כלפי כל היושבים בחדר באופן מוחלט, וזה מעמיד כל אחד מאיתנו במקום מאוד בטוח ורגוע, כך אני הרגשתי. כך הצלחת ליצור דינמיקה מאוד נעימה ומחזקת בין האנשים.

למדתי ממך גם כלים לכתיבה כגון: גופים, דיאלוגים וכד'. כבודם במקומם מונח, הם חשובים והם עוזרים לי. אבל אני לא רואה בהם את המשמעות המרכזית של הסדנה, אלא העיקר בעיני הוא כל הגורמים שפרטתי בפסקה הקודמת – החיזוק האישי שהענקת.

למדתי מן הכתיבה של המשתתפים האחרים בקורס. הישיבה המשותפת וה"כתיבה לשם הכתיבה" בחברותא, נותנת הרבה ביטחון וחיזוק פשוט לעשות זאת. ועדיין, זה לא קל בכלל. בכלל.

הסדנה שלך כמקום מפגש עם אנשים ממקום כל כך מיוחד. כל כך מיוחד לפגוש אנשים ולהכיר אותם בלי small talk אלא רק דרך מה שהם בוחרים לכתוב ולספר לך על עצמם.

אני יושבת כאן בבית, מול המחשב, על ברכי חתולה, היא מוסרת לך ד"ש. אני מול המחשב כבר יותר משעה, אולי קרוב לשעתיים, קראתי כמעט את כל אגף השרבוטים בכתביך באתר, על רקע פסקול הסרט "אמלי". הם השתלבו נפלא יחדיו: שרבוטיך ריגשו אותי מאוד, והאומץ שלך לפרסם אותם ריגש אותי גם. ו"אמלי" הוא סרט מרגש ומקסים, ופסקול הסרט שלו מחזיר אלי את ההתרגשויות הקטנות שלו, גם בלי שהסצינות עצמן רצות מול עיני.

תראי, אני לא יודעת באיזו שעה תקראי את זה, אבל אצלי 23:45, אז אני אומרת

לילה טוב,

ליהי

17.1.08

 

***

 

יעל,

…הסדנה איתך ועם הקבוצה הבאמת מקסימה שלנו, הפכה משמעותית עבורי מהרגע הראשון, והיה לי ברור שזו הולכת להיות חוויה אחרת. ומצאתי את עצמי כותבת…וחושבת על הכתיבה, וחוזרת אל דפי הבוקר הנשכחים, ובאופן כללי עסוקה יותר במדיום המוזר והמופלא הזה – מילים… ההרגשה שבתוך ולצד הכתיבה האישית, כולנו עוברות חוויה משותפת מאוד משמעותית, נחשפות, מרשות לעצמנו, רוצות ומשקיעות. שאנו עוברות תהליך שאמנם מתבטא בכתיבה, אך לא רק, אלא שקורים דברים נוספים, רחבים, שמשתחררים עם הכתיבה ועם ההשתתפות בקבוצה, שהיא התמודדות בפני עצמה. אני חושבת שאת, בעדינות, ברוך, בחיוך שלך ובבטחון השקט שאת מקרינה, מייצרת ומאפשרת את כל זה…

…אני יודעת שהמשמעות של להיות בקבוצה ולהיות בכתיבה ולהיות תלמידה שלך, זה דברים שיישארו איתי כל החיים, ושהמתנות שקיבלתי הן כבר שלי, גם אם לא יקבלו ביטוי בדיוק עכשיו. אני רוצה להודות לך שוב, מאוד מאוד מאוד, על כל מה שאת נותנת מבעד למילים – החום והמרחב, והרוך והחיוך והסבלנות, והמסירות והאהבה שלך למילים ולכתוב, והדרך המיוחדת שלך לגרום לכל אחת להרגיש חשובה ומיוחדת. וזה בלי לדבר על המקצועיות, החדות והדיוק שלך בתפיסה ובניסוח של הדברים, ממש מעורר קנאה (מהסוג הטוב). הייתה לי ממש זכות להשתתף בסדנא, אני מרגישה את זה מאוד…

שרית אופק, אוגוסט 2007

 

***

 

היי יעל, תראי, אני חושבת וחושבת….ובאמת שאין לי מילה רעה להגיד. נהניתי מאוד, אני מרגישה שלמדתי ממש הרבה- לא רק תאורטית. עכשיו בניגוד לבתחילת הסדנה, אני ממש מרגישה שאני יודעת לכתוב משהו…מרגישה פחות באפילה. פעם הרגשתי שאין לי מושג איך להתחיל בכלל ועכשיו יש לי הרבה יותר ביטחון ביכולת שלי לגשת לכתיבת קטע ו"להתלבש עליו". אני חושבת שההנחיה שלך היתה מצויינת. שילבת בצורה מאוד יפה בין נחמדות (שהיה ברור שהיא אמיתית לגמרי ולא מזוייפת), ולבין הצבת גבולות. היה צורך לפעמים להציב לנו גבולות בנושא הזמן, לפעמים גם לגבי הדרך שבה מעבירים ביקורת על קטע של מישהו אחר, ובשני הנושאים האלו הצבת את הגבול בצורה מאוד ברורה אבל נחמדה ועדינה. עוד דבר שאהבתי זה שנתת הרבה מאוד חופש להתבטא מצד אחד, אבל לא נתת שתהיה "השתלטות" של של תלמידים. כלומר, מותר להגיד דעה ולדבר כמה שרוצים, אבל בתוך מסגרת ההנחיה שלך, בלי שתלמידים ישתלטו ובסוף יצא שהם אלו שמנהלים את הדיון. הדבר הכי חשוב היתה התחושה שאת יודעת על מה את מדברת ומה את עושה. כפי שכבר כתבתי לך במייל, המון פעמים הופתעתי מחדש מאיך שלכל שאלה יש לך תשובה, שממש קולעת בדיוק, פעם אחרי פעם. היתה הרגשה מאוד משמעותית שאת "שוחה בחומר", שאת באמת מבינה במה שאת עושה. לי זה היה חשוב מאוד. במיוחד שכמעט תמיד הסכמתי איתך, אבל זה כבר בעיקר עניין של טעם אישי. הדבר היחיד שהיה לי חסר, זה קצת התנסות בכתיבה של טקסטים ארוכים יותר. כל מה שכתבתי בסדנה הסתכם ב-3 עמודים מקסימום, ועוד יש לי חשש שלא אצליח להחזיק עלילה ודמויות לאורך 10 עמודים ויותר. הייתי שמחה להתנסות בזה, אבל מצד שני יכול להיות שזה מתאים יותר לסדנת המשך ולא לסדנת יסוד שבה יותר מדלגים מנושא לנושא. לגבי האוירה בקבוצה, אני לא צריכה לספר לך שהיה מדהים. בקיצור, מאוד מאוד נהניתי, השכלתי והחכמתי, ובהחלט קיבלתי את כל שבאתי בשבילו. אולי את זוכרת, במפגש הראשון הבעתי חשש וגם קצת חשדנות וספקנות…אני שמחה לומר לך שכל אלו התפוגגו כבר באותו מפגש- זה בהחלט היה בדיוק בדיוק מה שרציתי ולמעשה אפילו עלה על הציפיות… נתראה עוד מעט…:) רוני.

רוני הרצנו, 25.1.08

 

***

 

28.6.07

ליעל

כל יום רביעי לקראת שמונה בערב, החלה מן התרגשות קטנה כזאת בבטן. התרגשות שהלכה וגדלה ככל שהגענו לכיוון הספרייה. השער הצדדי של קרית החינוך היה תמיד פתוח לקראתנו, ואורות הניאון מכריזים אל החשיכה, "בואו בהמוניכם אני כבר כאן."

ותמיד היית שם עם החיוך, עם תשומת הלב ועם יכולת אישית מדהימה. עם היכולת להגיד "זה נפלא", על כל שטות שמישהו מאתנו קרא. היכולת להגיד "אהבתי את שתי הפסקאות הראשונות", ומעולם לא לומר "ואחרי זה לא הבנתי כלום". היכולת הזאת לומר תמיד את המילה הטובה, החמה והחכמה. לראות בכל גיבוב מילים את פאר היצירה….

…תודה לך יעל על שנה נפלאה, וכשתשובי מהודו תתחיל אחת חדשה!

קורס כתיבה יצירתית תל מונד, 2006-2007

איתן, מזל, ליז, דני, עידו, אריאלה, רוני ודני.

 

***

 

יעל

אמרתי את זה ואומר את זה שוב – מזל שמצאתי אותך!! אמרת פעם שבכל סיפור טוב יש תהליך. המחמאה הכי גדולה שאני יכולה לתת לך זה שאני מאוד מודעת לתהליך שעברתי בזכותך – תודה שלימדת והזכרת שאפשר להיפתח ואפשר להיחשף, שביקורת זה בסדר ואפילו עם ביקורת עצמית ניתן להתמודד. תודה שאפשרת לי להגיע למצב בו כתבתי מונולוג עם דובי בלי תחתונים! את מורה/מנחה רגישה גם לשפה וגם לאנשים והיה תענוג.

תודה, ניעה

 

***

 

רק כאשר העט מפסיק לכתוב

שמים לב שלא רק אנחנו אחזנו בו

רק כאשר אנו קוראים בדף

בו שרבטנו סיפורים

שמים לב

שיד נאלמת שיזרה עבורנו

את המילים והמשפטים

שניצודו מאי-שם

ועל כך אנו רוצים להודות לך

קבלי דפים כתובים

מכל תלמידייך

כזר פרחים ריחני

אלון ש

הילה א.

זאב ג.

שרון ג.

יעל ל.

שרון ס.

בנימינה, 5 אוגוסט 2007