פעם אחת היה איש אחד.

איש אחד היה רגיש במיוחד וידע להגיד את המילים המתאימות.

הוא ידע פסיקים וידע מרכאות ואפילו להניח סימני שאלה במקומות הראויים.

איש אחד היה מטייל בחיק הטבע יום-יום ואוכל כל פרי לפי עונתו.

יום אחד איש אחד התחיל ללכת מהר מהרגיל. כשעצר שכח לאן רצה להגיע.

הוא התיישב על האדמה, סתם כך. זאת אפילו לא הייתה אדמה מיוחדת.

והתחיל לבכות.

פעם הייתה אישה אחת.

אישה אחת הייתה יום-יום מנגבת את התחת עם נייר טואלט. יום אחד בא איש אחד וחיבר שפריצר ליד מושב האסלה והראה לה שלשטוף זה הרבה יותר נקי. בהתחלה אישה אחת חשבה שזה מוזר ואפילו מלוכלך, אבל עם הזמן לא הצליחה להבין איך פעם הייתה מורחת במקום לנקות.

יום אחד איש אחד הלך למקום אחר. היא אמרה שטוב שהלך. סך הכול היה איש אחד, סך הכול תמיד יכול להיות גם אחרת. סך הכול היא בעצמה כבר מזמן רצתה משהו אחר. ומי יודע מה יכול להיות אחרת אם לא יהיה אחרת. מי יודע אם יש איש אחר. אז אישה אחת ואיש אחד אמרו שלום והלכו כל אחד לכיוון אחר. אישה אחת נשארה בבית ואיש אחד הלך למקום אחר.

אישה אחת חיפשה את הבית בלי איש אחד. אבל פתאום כל הבית היה אחר. פתאום הספה חסרה את הגוון השחור. לא, זה לא הגוון השחור שהיא חסרה. אז מה זה היה לא בסדר? אישה אחת לא הבינה מה קרה, הוא בסך הכול היה איש אחד. ובכל זאת, איש אחד היה נמצא אתה גם אחרי הכעסים והפחדים. הוא היה נשאר גם אחרי שהייתה הולכת וחוזרת. הוא היה נשאר כשטיפסה למעלה, גם אם לא טיפס יחד אתה. הוא היה נשאר כשהייתה יורדת עמוק לאדמה.

אישה אחת שינתה את עוצמת הזרם של השפריצר והזרם הפך רך ועדין ושוטף. עכשיו לא היה חזק מדיי ועדיין ניקה ברכות. מדי יום הייתה אישה אחת בוכה אבל אז, בכל פעם מחדש, מתעוררת, ממשיכה, עוצרת. והיא המשיכה.

אישה אחת מצאה מוזיקה ומצאה לב ומצאה המון דמעות חדשות וחללים בגופה שלא הכירה. והגעגוע שהתחיל בתור געגוע לאיש אחד הפך געגוע לאחד, געגוע לחיים. אישה אחת אהבה את איש אחד. אבל עכשיו, כבר לא ידעה אם איש אחד קיים.

יום אחד אישה אחת פגשה איש אחד.

יום אחד איש אחד פגש אישה אחת.

אישה אחת ידעה שיש רק אחד כזה בדיוק. עכשיו.

איש אחד התחיל לבכות.

אישה אחת ידעה שכבר בכה בעבר ואישה אחת ניגבה לו את הדמעות.

אבל אף פעם לא ככה בדיוק.

אישה אחת התקרבה לאיש אחד ואהבה את איש אחד.

איש אחד חיבק את אישה אחת ומשך באפו.

אישה אחת הייתה רעבה כל כך, שכמעט ונגסה באיש אחד.

איש אחד אמר שזה די כואב והזמין אותה למסעדה.

אישה אחת הסכימה למרות שבאופן אישי העדיפה אוכל ביתי.

כשיצאו שבעים מהמסעדה הילכו זה לצד זו דמומים. איש אחד ואישה אחת.

אישה אחת ידעה שכבר יש לה הכול. יש לה איש אחד. היא אכלה ארוחת צהריים. ובכל זאת, אישה אחת לא הייתה שבעה.

איש אחד שאל מה קרה. "הרי זה מה שרצית," אמר.

"נכון," אמרה אישה אחת. "זה כל מה שרציתי."

"אז מה עוד?" שאל איש אחד והביט אל תוך עיניה. "תגידי לי מה את רוצה."

אישה אחת התיישבה על האדמה. איש אחד התיישב על האדמה לצדה.

זאת אפילו לא הייתה אדמה מיוחדת.

איש אחד הניח את ידיו על האדמה והחל לבכות. "אתה כזה בכיין," אמרה לו אישה אחת.

פעם אחת הייתה אישה אחת.

היה לה איש אחד והיה לה איש אחר.

ואישה אחת רצתה להישאר.

2 תגובות

  1. שולמית ברונשטיין-זוננברג כותב:

    נוגע ללב מקסים מרגש מצחיק תודה

  2. יונתן כותב:

    יום אחד הייתה אישה אחת שמאוד אהבה את הגבר האחד שלה.
    אבל זה היה מזמן ורק באותו יום.

הוסף תגובה