חולמני וסקרן הוא נע בעולם.
כך גם בכיתה בבית הספר.
אבל הוא היה ילד חמוד בכיתה ד, חכם, כמעט כל המורים אהבו אותו.

בדרך-כלל, שמוליק הקטן די השתעמם, על אחת כמה וכמה היום (יום בשנות ה-50 במאה הקודמת); שכנו לשולחן לא הגיע לבית הספר.
שמוליק ישב בשורה הראשונה בטור, ממש קרוב לשולחן המורה.
המורה לאנגלית, ח'ניה, עולה מהונגריה, הקפידה על משמעת ודרשה הקשבה.
היום היא רשמה על הלוח מספר מלים חדשות באנגלית.
היא ביקשה להעתיק, ולרשום פירוש בעברית.

שמוליק, לא בדיוק הקשיב.
הוא קיבל אתמול מתנה, עט כדורי חדש "רולקס".
שמוליק היה שקוע בפירוק העט, ובבדיקת עוצמת הקפיץ.
דמיונו הרב, כרגיל, השיט אותו למקום אחר, הוא היה במציאות של רקטות שעפות עליהן קרא ב"משמר לילדים".

שמוליק היה במקום השיגור.
הוא פירק את העט הכדורי, העמיד את "הרפיל" על השולחן הלביש עליו את החלק הצינורי התחתון של העט עם הקפיץ, והחל בלחיצות קלות מטה.
ח'ניה, המורה לאנגלית הבחינה.
היא התקרבה אל שמוליק, התכופפה אליו: "שוב אתה לא מקשיב!!!"
קולה הפתאומי, שחרר את אצבעותיו.

הטיל שוגר!
נשמעה צריחה: "אוי!".

ח'ינה הוציאה את הטיל מהמפלש הקטן שבין שני שדיה…

הוסף תגובה