כנראה שאמרתי את כל המילים שיש כבר לומר

אבל למה אני לא משתחררת מזה

מהכעס על עצמי

על זה שאמרתי את מה שאמרתי

על המרחק ממנו בכלל

על זה שאולי לא הבנתי אותה נכון

ואולי אסור לי לדבר על מה שמפריע לי ואני לא רוצה שיהיה אסור לי לדבר

מה מותר ומה אסור

אסור מחשב עכשיו

כדאי לישון עכשיו

כדאי מה כדאי תגידי

ופתאום להיפגש אתך ואסור לדבר, מה אסור לדבר עליי?

אני צריכה שיהיה מותר, זה משהו שאני מבקשת בשבילי

האם זאת ההפרדה שביקשת

להיפגש כמו שתי נשים

האם אוכל לבוא אליך כאישה?

ואם הילדה לא מסופקת, האם תיתן?

אני רוצה לבקש מעצמי סליחה

ואני רוצה לסלוח לעצמי

על זה שפגעתי בי היום כשדיברתי אליו ככה

על זה שדיברתי ככה

זה לא היה ממקום רע, נכון

לא

ועל זה שאולי אמרתי מה שלא הייתי אמורה

למה בכלל אני אמורה

ועל זה שאני לא יודעת אם אני יודעת לשמור על עצמי פה

בסדר מותק את רק מנסה

למה אני עושה את זה אם זה כל כך קשה

פתאום כשהיא מהססת גם אני

והקשר אתו

ושוב לא רוצה שיברח ממני המקום ההוא שהיה יפה כל כך

האם אוכל להיות לצד שניכם

כל היום כבר כעסתי עליו

כעסתי שהוא דומה לאבא שלי כל כך

ילדה, האם תוכלי להתאפק?

האם תוכלי לתת לאישה שלך להיות עם זה?

האם תוכלי לדבר את הלב שלי?

אני לא יודעת, אני במקום שאני לא יודעת

וזה מפחיד לא לדעת

וזה מפחיד להיות תלויה כל כך

בכל משפט שלה

ובכל משפט שלו

כאילו שאני לא בסדר ולא מספיק

וזה לא נכון, אני יודעת שזה לא נכון

ואני לא מסכימה להיות לא מספיק

אני לא מסכימה

וכואבת לי הבושה הזאתי

כל כך הבושה במי שאני עכשיו

ככה

בבקשה אל תקחי ממני את המקום בו מותר לי להיות ככה

זה לא הופך אותך פחות אישה

תני לי מקום ואתן לך מקום

יש מקום לשתינו

לא צריך אחת על חשבון השנייה

תגובה אחת

  1. ורד אוסמו כותב:

    יעל יקירתי
    מזה ריגשתי אותי בשירבוט שלך והוא הזכיר לי שיר שכתבתי לפני…
    לא זוכרת…
    אעלה אותו לכאן

הוסף תגובה