זר מאחר

נקישה כבדה נשמעה בדלת הבית. 15 בפברואר 2005. היא לא מצפה לאף אחד. מי מגיע ללא הזמנה מיוחדת?
הבן בצבא, רק אתמול יצא מהבית ואמר שיחזור בעוד שבועיים. לא יכול להיות שזה הוא כי דיברה עימו לפני שעתיים.
הבת הלכה לחוג התעמלות אומנותית. היא מתעמלת מצטיינת ולא מפסידה אף שיעור, אפילו אם היא חולה. השיעור אמור להסתיים רק בעוד כשעה.
מוזר, חשבה לעצמה.

המשך קריאה »

לובשת חולצת בית ספר אדומה, החולצה צמודה לבטן הקצת שמנמנה
יד ביד הולכת עם אמא במסדרונות.
כל כך הרבה ילדים מתרוצצים כאן, הכל עמוס.
הרבה אמהות על עקבים משמיעות רעש נקישות שנבלע במהומת האלוהים שמשמיעים הילדים.
"איפה אבא" המשך קריאה »

סלט? איזה סלט?
המילה סלט לא מתחילה לתאר את כל ערבוב הרגשות השורר בתוכי, חתוכים דק דק אך קשים לבליעה כתרופה מרה. המשך קריאה »

עצמתי את עיני וצפיתי בו
בפרח שלי צף על פני המים
פרח לוטוס צעיר שדרכו לפניו
הולך ומתרחק ממני

ורק הסתכלתי בו המשך קריאה »

ביום אחד זה נגמר.
הוא הסתובב אליה, נשק למצחה ואמר – "אני הולך… ולא חוזר".
רקפת הסתכלה עליו בתדהמה, אלפי סימני שאלה ריצדו בעיניה הירוקות שכאילו נכבו, לנצח.
"למה"? היה כל מה שעלה על דל שפתותיה, וכנראה גם נפלט מפיה ללא שליטה.
"אני לא מסוגל יותר", אמר, סיים לנעול את נעליו הגבוהות ויצא מן החדר. המשך קריאה »

בוטחת בעצמה, גאה, נכנסת לבית המשפט על עקבים וחצאית מיני קצרה המכסה טפח מרגליה הארוכות. הגרביון האפור בוהק אל מול אורות מסדרות בית המשפט וכפתורי חולצתה מחזירים את אורן של המנורות חסרות הברק. המשך קריאה »

Join the forum discussion on this post - (1) הודעות

מזה זמן אנחנו לא על קו התקשורת הפשוטה והישירה.
היו תקופות שהקו שלי היה פשוט תפוס בדברים אחרים ומיד לאחר שהיה תפוס – לא עניתי. ואם עניתי, היה זה בקול חלול ומבט חלול עוד יותר. המשך קריאה »