היא נכנסה אל החדר בצעדים איטיים ומהוססים. כל כך הרבה זמן חיפשה עבודה והנה סוף סוף נקראה לראיון עבודה. לבשה מכנסיים פשוטים וחולצה פרחונית ושערה אסוף בזנב סוס.
המשרד שנגלה לפניה היה קטן, פשוט ולא מפואר. משמאלה היו מדפים מחוברים לקיר ובהם תיקים רבים, מימינה עמד ארון משרדי אשר הכיל מן הסתם תיקים נוספים. מולה היה שולחן שהוצב לאורך, בסוף החדר תחת החלון ניצב שולחן משרדי שהוצמד לשולחן הראשון ויצרו צורת T.
על השולחן האחרון הונחה מכונת כתיבה ומשמאלה ערימת ניירות. לא היה טלפון וכל דבר נוסף. לידו כסא שעליו ישב בחור במדי החברה. הוא גירד במפשעתו ונראה משועמם. המשך קריאה »
העולם שייך לשנינו
והיה העולם של שנינו בלבד
אין מלבדנו מאומה
מאומה פרט לאהבה
אהבה נקייה המשך קריאה »
היה זה בוקר כשאר הבקרים
השמים נצבעו בכחול כדרכם והשמש שלחה קרניים בעד לעננים.
כצפע צהוב עם פסים שחורים הזדחלה לה לתודעתה ההכרה: היא חולה ! מחלה חשוכת מרפא.
ידעה זאת מזמן, בראשה, לא בליבה. כי ליבה סרב לקבל את הגזירה.
זה הרי לא יכול לקרות, בתה עדיין זקוקה לה. היא לא תוכל לשרוד בלעדיה.
המשך קריאה »
פזמון
האם תזכור אותי בימים שיבואו
כמו שהייתי באמת בימים שעברו
את יופיי ואת עיניי
והתשוקה שהעבירו בך שפתיי?
אני מתגוררת בעיירה קטנה, אנשים נפגשים ברחוב ומברכים לשלום. מעורים זה בחייו של זה.
לאחרונה ירדתי מנכסי. מעולם לא היו לי נכסים אבל מצבי הכלכלי התדרדר מאד גם בריאותי.
במקום ללכת למרכז העיירה ברגל התחלתי לנסוע באוטובוס בהנחת נכה. למדתי להכיר את האנשים, יותר נכון לומר עלובי החיים ואני ביניהם.
זו ארצנו כאן מקומנו
משה מן התורה משה הנביא
אותנו לכאן הביא
הרצל חוזה המדינה
הביאנו לכאן בשניה