נתחיל, אמר אורי. לא לפני שנעץ בי מבט מלא השתוממות, כמעט הערצה, חיוך כבוש שביקש לפרוץ ונשאר בזוויות פיו. על עשרים כדורי פיטבול ישבו עשרים נשים בבגדי ספורט, בידיהן משקולות ולצדן גומיות וטבעות.
ידיים למעלה. מתיחה לשמאל. ידיים למעלה. מתיחה לימין. לעבור לשכיבה על הכדור, הרגליים פונות לראי, הגב העליון באוויר, ידיים מאחורי הראש. תתאמצי קצת, הרי באת לכאן כדי להתאמן.
הייתי אחרי ריצה ארוכה במהירות עשרה קמ"ש וגופי עדיין פלט זיעה מהמעבר אל האולם הקר.
התעטשתי. המשך קריאה »
המולת עולם. מכוניות. אספלט שחור. נהגים נרגנים עוקפים במהירות. בולמים ברמזור. השמש שולחת קרניים לוהטות ומסנוורת את עיניהם. אני שומעת צופָרים. דיבורים. צעקות. מישהו מקלל. ראשים נעים. על המדרכה ילדים נושאים ילקוטים, שבים מבית הספר. הזיעה ניגרת. חם ומחניק וכואב. צהוב כל כך. עצוב כל כך. ויבש. שחור בלב. למה הם עצבניים.
המשך קריאה »